היתרון הגדול ביותר נצפה אצל מי שסובלים מחוסר חמצן במנוחה. כשהדם זמן רב מדי עם ריוויון נמוך, הלב הריאתי עובד קשה מדי, והגוף “משלם” בעייפות, כאבי ראש בוקר וירידה בסבולת. שימוש עקבִי בחמצן חלק גדול מהיממה — יעד עבודה שכיח הוא 15 שעות ומעלה ביום — מפחית עומס על הלב הריאתי, משפר ערנות וסבולת, ומקטין סיכון לסיבוכים. מי שסובלים רק מירידה קלה במאמץ או בלילה לא תמיד יפיקו תועלת בהישרדות; לכן ההחלטה תמיד מותאמת אישית.
איך עומדים ביעד שעות?
שגרה קבועה (חיבור מיד כששבים הביתה), ניידות בטוחה עם POC, “תזכורות סביבתיות” (כבל מסודר, עמדת טעינה מוכנה), ותכנון מראש ליציאות ארוכות.
מהחיים עצמם – רפאל, 72:
אחרי אשפוז התקשה לעבור יום בלי נמנום כבד. עבר לשגרה של כ-18–20 שעות חמצן, עם הפסקות קצרות לאוכל ולמקלחת. חודשיים קדימה — פחות ישנוניות, הליכה יומית בלי עצירה ופחות ביקורים במוקד.
שורה תחתונה: כשיש התוויה (היפוקסמיה במנוחה) — מטרה של 15+ שעות ביום משנה את התמונה; אחרת — בודקים פרטנית אם יש תועלת.