שפתיים קפוצות: שואפים באף 2–3 שניות; נושפים דרך שפתיים “מצומצמות” 4–6 שניות. הלחץ העדין שומר על דרכי האוויר פתוחות ומפחית “בהלה נשימתית”.
נשימה דיאפרגמטית: יד אחת על הבטן והשנייה על בית החזה; לשאוף כך שהבטן “קמה”, לנשוף לאט; עוזר לגייס את הסרעפת.
קצב נשימה עם מאמץ: נשיפה “על הפעולה” (בעלייה במדרגות/הרמה), לקצב מאמץ נשלט.
מנחי הקלה: ישיבה בהטיית גוף קדימה, ידיים נשענות על ברכיים/שולחן.
ציוד תומך (בהנחיה בלבד): מכשירי PEP/IMT לאימון נשימתי, אוקסימטר למדידה נקודתית, מד צעדים למעקב התקדמות.
תדירות ריאלית: 5–10 דקות, 1–2 פעמים ביום, ועוד “במקום” כשמרגישים קוצר נשימה.
מהחיים עצמם – ליאור, 70:
תרגל שפתיים קפוצות בבוקר וערב, וביציאה מהבית. אחרי חודש — מגיע לסופר בלי עצירה באמצע הרחוב, עם פחות תחושת “אוויר לא נכנס”.
שורה תחתונה: תרגול קצר ועקבי נותן “רזרבה” לרגעי קוצר נשימה ומשפר ביטחון בתנועה.