בבית שבו משתמשים בחמצן לא מעשנים, נקודה. במטבח, אם יש להבה — החמצן כבוי והציוד רחוק מהאש; עדיף אינדוקציה/חשמל ואוורור טוב. משחות ושמנים (כמו וזלין) סביב הקנולה והפנים — מחוץ לתמונה; עוברים לתכשירים על בסיס מים. מרחיקים תנורי חימום, מפזרי חום, פן/מסלסל ומנורות חמות מן הצנרת ומהמחולל. מאחסנים מיכלים זקופים ומאובטחים; המחולל עומד במקום פתוח, לא צמוד לווילון או שמיכה. בבית מתקינים גלאי עשן ומחזיקים מטף זמין. למבקרים מסבירים שנכנסים לבית “ללא עישון”.
טיפים שמחזיקים לאורך זמן: לקבוע “אזור נקי מחמצן” סביב הכיריים; להדביק מדבקת אזהרה על דלת הכניסה; להכין “רוטינת לילה” עם בדיקת צנרת, מרחקים ומתגים.
מהחיים עצמם – אלי, 73:
אלי היה מכין תה על גז עם הקנולה מחוברת. אחרי הדרכה קצרה עבר לקומקום חשמלי, סימן “אזור אסור לחמצן” סביב הכיריים, והחליף קרם פנים לשימוש על בסיס מים. מאז אין “כמעט-דליקות” ואין ריח חריכה בבית.
שורה תחתונה: חמצן מציל חיים — בתנאי שמתייחסים אליו כאל חומר מאיץ בעירה: בלי עישון, בלי אש פתוחה בסביבה, מרחקי בטיחות, תכשירים ללא שמן, וסידור ציוד אחראי.